הרעיונות העיצוביים הם של מעצבות הודיות המושפעות מעיצוב הטקסטיל ההודי המסורתי שמקבל עידון ממעצבים איטלקים וצרפתים, שמתאימים את הסגנון ללקוחות מערביות.
התפקיד שלי בעניין הוא בתדמנות, כלומר התאמת לוח המידות ללקוחות ישראליות והפחתה של צבעוניות ושימוש יתר ברקמות, תחרות וצבעים זוהרים.
רוב הבדים מיוצרים בסוראט (גוג'ראט). רוב ההדפסים נעשים בג'ייפור (רג'סטאן). הגזירה והתפירה נעשים בדלהי ובאוטארפראדש. בדים משובצים מגיעים ממדרס (צ'נאי), רוב הגזרנים, החייטים, הרוקמים והצבעים הינם גברים. נשים עוסקות יותר בגימור, דקורטיב, אריזה ועבודות משרד.
דתם של רוב העובדים – הינדו, על גווניה השונים.
הבגדים אינם מיוצרים במפעל תעשייתי גדול, אלא במתפרות ביתיות ובמצבעות קטנות. תנאי העבודה, לפי ראות עיניי, הינם טובים, במקומות נעימים ומאווררים, בסביבה שכונתית או כפרית.
המשכורות, הלא-גבוהות, משולמות בזמן. אני מדבר איתם לפעמים שיחות קצרות באנגלית בסיסית. הם לרוב נחמדים וחייכניים עם הרבה נחת (אולי יותר מדי לדעת מנהלי העבודה). קצב העבודה אינו גבוה. לאחר קבלת המשכורות, קורה לעיתים שהפועלים אינם מגיעים לעבודה לזמן מה. כאשר הכסף עומד להיגמר, הם חוזרים.
במקרה הצורך, ילדים קטנים של העובדים מגיעים לעבודה, משחקים או ישנים בחצר.
כאשר הטמפרטורות גבוהות החשמל מתנתק והייצור מושבת.
יש הפסקות אוכל מסודרות, שירותים ומטבח סבירים.